דוגמאות לפסקי דין על מקרים חד-פעמיים
אוטובוס אחרון דילג על תחנה בגלל שהיה מלא בנוסעים
ת”ק 22488-04-05 זיגמן נ’ אגד
בפסק הדין הזה ביקש התובע לנסוע בקו 972, באוטובוס האחרון לאותו יום, המתין בתחנה עם נוסעים נוספים, אך האוטובוס לא עצר בתחנה. התברר כי האוטובוס היה מלא ועשרה נוסעים עמדו מהתחנה הקודמת.
התובע התלונן על כך שהנתבעת השיבה לפניותיו הטלפוניות רק לאחר כ-50 דקות, ותשובתה היתה כי לא יצא אוטובוס נוסף באותו יום. התובע נשאר לישון בחיפה בבית הוריו, לא הצביע בבחירות (היה אמור לסוע כדי להצביע), עמד כ-50 דקות בחוץ, ואיבד זמן יקר כולל שעות שינה יקרות, בנוסף לאי הנוחות ועגמת הנפש. התובע העמיד את נזקיו על הסך 5,000 ₪.
השופטת החליטה שהתובע צודק ושאגד יפצו אותו במלוא הסכום. הצידוק לכך “… נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור, במקרה שלפנינו – שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בודאות שאם יגיע לתחנת המוצא (אליה בלבד מתיחס לוח הזמנים) יאסף בשעה הקבועה בלוח, ואם יהיה באחת התחנות האחרות – יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו. זהו שירות יום-יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ, אף מעבר לסביר, כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה כתנאי להפעלה זו” (ע”פ 222/78 דן נ’ מדינת ישראל, פ”ד לג(1) 566 (1979)).
פיצוי על אי-קבלת אישור נסיעה של חיילת ויחס מזלזל של פניות הציבור-
ת”ק (תביעה קטנה) 43146-11-15 בן גויה נ’ (נגד) אגד בע”מ
בפסק הדין הזה תבעה חיילת משוחררת את אגד לאחר שהנהג לא קיבל את אישור הנסיעה שלה ובעקבות היחס והתשובה האטומה שקיבלה מפניות הציבור. היא דרשה כפיצוי 30,000 ₪.
בהכרעה נכתב: “אין מחלוקת כי במקרה שבפנינו, נהג האוטובוס טעה עת סירב לכבד את האישור ולאפשר לתובעת להצטרף לנסיעה ללא תשלום ואף יתכן שהתנהג כלפיה באטימות.” בנוגע ליחס של פניות הציבור נכתב: “התשובות שנשלחו לתובעת ע”י מחלקת פניות הציבור מוטעות אף הן ומנוגדות להוראות התקנון של אגד ופנייתו של מר יוסף לתובעת בלשון: “להבנתך נודה” היא אינה מובנת!!!”. התובעת ניצחה במשפט וקיבלה כפיצוי 2380 ₪.
דוגמאות לפסקי דין על מקרים חוזרים
16 דילוגים על אותה התחנה
ת”ק 35905-10-15 שטיין נ’ אגד תעבורה
במקרה הזה תבעה הנוסעת את אגד תעבורה לאחר שתיעדה 16 פעמים בהן האוטובוס לא יצא במועד המתוכנן. לטענתה היא אף פוטרה מעבודתה בשל העובדה שלא הצליחה להגיע בזמן. התובעת דרשה 2000 ש”ח פיצוי על כל אחת מהפעמים ובסך הכל 32,000 ₪
“במקרה זה, הנתבעת מודה כי תשע פעמים לא יצא אוטובוס בהתאם ללוחות הזמנים הקבועים ברישיון הקו, וכי בחמש פעמים מתוכן אף נקנסה על ידי משרד התחבורה.” לגבי שאר המקרים נכתב שהנסיעות בוצעו או שלא היו אמורות להתבצע.
לדברי השופטת: “בעניין גובה הפיצוי יש להביא בחשבון כי אין מדובר באירוע חד פעמי כי אם בתופעה שחזרה על עצמה לכל הפחות תשע פעמים במהלך תקופה של פחות מחודשיים, וכן את העובדה שבכל פעם נאלצה התובעת להמתין כשעה לכל הפחות בתחנת האוטובוס. מעדותה של התובעת עולה, כי אף נאלצה להמתין לאוטובוס במזג אוויר קשה זמן לא מבוטל.”
“בהתחשב במכלול הנסיבות, הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסכום של 1,500 ₪ בגין כל אחת מתשע הנסיעות שלא בוצעה, ובסך הכל בסכום של 13,500 ₪.”
13 דילוגים על אותה התחנה
ת”ק 54922-11-15 חליפה נ’ קווים תחבורה ציבורית בע”מ
התובעת, תבעה את קווים על 13 פעמים בהם האוטובוס דילג על התחנה שלה. היא תעדה את המקרים בסרטונים מזמן אמת המתעדים את ההפרות, ובתצלומי סטילס. דרשה פיצוי של 13,000 ₪, 1000 ₪ על כל מקרה. מדובר בתביעה השניה של התובעת כלפי קווים על אותה הבעיה.
הפסיקה הזו מעניינת בגלל נושא הפיצוי. הפיצוי מורכב מנזק כספי (ממשי) ומעוגמת נפש (נזק לא ממשי).
במקרה הזה אמר השופט: “לו היה נפסק לתובעת פיצוי בגין הנזק הממשי שנגרם לה (ממוני ולא ממוני גם יחד), הוא היה עומד על סכום נמוך משמעותית מהסכום הנתבע. התובעת טענה לנזק ממון זניח ובגין חלק מההפרות בלבד. היא העידה כי שלוש פעמים לקחה מונית שירות ושילמה כחמישים ש”ח, אך לא הציגה קבלות. מעבר לכך היא טענה לנזק שנגרם מאי-ניצול מלא של כרטיס ה”חופשי חודשי”, אך לא הציגה חישוב של הנזק, ואף לא הוכיחה שהחזיקה בכרטיס כזה. הנזק הממוני מגיע אפוא למאות בודדות של שקלים.” בנוגע לעוגמת הנפש נאמר: “התובעת טענה שאיחרה למקום העבודה והדבר הסב לה אי-נחת ואיים על פרנסתה […] עם כל ההבנה, אין מדובר בנזק לא ממוני המצדיק כשלעצמו פיצוי גבוה, אם בכלל. איחורים הם חלק משגרת חיינו; התובעת הייתה יכולה לנסוע בקו אחר; מידת האיחורים לא הוכחה; והנזק ככלל נטען בעלמא וללא תימוכין. מעבר לכך, לא כל איחור גורם נזק לא ממוני בר פיצוי.”
“עם זאת, אני סבור שיש מקום לפסוק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק. השיקולים לעניין פיצוי מסוג זה הם אחרים. מטרתו להרתיע את הנתבעת לבל תפר את החוק, ולתמרץ את התובעת ושכמותה להגיש תובענות יעילות המשרתות את אינטרס הציבור.” הפיצוי שקיבלה הוא 10,000 ₪
